גזר דין בתיק הע"ז 1717-08

1.         הנאשמים הורשעו בהכרעת הדין מיום 11.7.11 בביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים התשנ"א -1991 (להלן: " החוק").

הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של העסקת שמונה עשר עובדים זרים ללא התר בהתאם לסעיף 2(א)(1) 2(א)(2) לחוק, ובעבירה של אי מסירת מסמכים למפקח בהתאם לסעיף 6(ה) לחוק.

הנאשם הורשע בעבירה של אחריות נושא משרה בגין עבירות שבצעה החברה בהתאם לסעיפים 5, 2(א) 1 ו-2(א)(2) לחוק.

2.         ביום 23.11.11. הודיעו הצדדים בהודעה משותפת כי הם מבקשים לקבוע הסדר דיוני מכוחו יוגשו טיעוניהם לעונש בכתב, ובכך יתייתר הצורך בקיום דיון נוסף. הסדר זה קיבל את אישורנו בהחלטה מיום 23.11.11.

3.         המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה כי בית הדין ילך בדרכה של המגמה של החמרת הענישה הן על ידי המחוקק, והן בפסיקה, בגין עבירות מהסוג בהן הורשעו הנאשמים, זאת מתוך הצורך לטפל בתופעה של העסקת עובדים זרים שלא כדין, ולהביא לחיסולה. המאשימה טענה כי העסקה מסוג זה מהווה איום משמעותי על כוח העבודה הישראלי, וכפועל יוצא מזה פוגעת בכלכלת מדינת ישראל.

            המאשימה הדגישה כי המניע המרכזי שבהעסקת עובד זר ללא היתר הוא כלכלי, ועל כן הדרך היחידה להשגת  ההרתעה הגלומה בענישה היא על ידי הטלת קנס שמשמעותו פגיעה כלכלית בנאשמים. עוד טענה המאשימה כי יש להחמיר בענישה לצרכי התרעה והרתעה.

            המאשימה טענה כי במקרה דנן עסקינן בהעסקה של מספר רב של עובדים (שמונה עשר) שהועסקו שלא כדין. הנאשמים בחרו שלא להודות בעבירות המיוחסות להם בהזדמנות הראשונה. עוד טענה המאשימה כי יש להביא בחשבון את העובדה שהעבירה נעברה במסגרת משלח ידם של הנאשמים.

            משכך, המאשימה עתרה כי בית הדין ישית את הקנסות המקסימאליים על הנאשמים.

4.         הנאשמים טענו כי הנאשמת היא חדלת פרעון.

            הנאשם בן 47 שנים, נשוי ואב לארבעה, הינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי. הנאשם שירת בצה"ל כחשמלאי מערכות מטוסים וראש צוות שינועים, והיה מוערך מאוד על ידי מפקדיו.

            הנאשם שימש כקבלן במשך למעלה מ- 18 שנים עובר לביצוע העבירות בהן הואשם, ושימש כמנהל ובעל מניות בנאשמת.

            הנאשמת נקלעה לקשיים כלכליים בעקבות פרוייקט עבודות בטון במלון "מדיטרנה" באשדוד, אשר הוביל לקריסה כלכלית של הנאשמים, שכן מסיבות שלא היו תלויות בנאשמים או מי מהם התעכבה העבודה על הפרוייקט באופן ניכר ולנאשמים לא היתה הכנסה.

            נגד הנאשם ניתן צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 4932-12-09 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתיק זה הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של מיליוני שקלים.

            הנאשם נעדר יכולת כלכלית, ונעזר במשפחתו המורחבת לקיומו.

            נוכח ההליך הפלילי דנן סובל הנאשם ממתח נפשי רב, ומתחלואים תכופים.

            לאור כל זאת טענו הנאשמים כי יש לבטל את הרשעת הנאשם, או לחילופין להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם, ולהסתפק בקנס כספי נמוך בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה.

5.         בתגובה לבקשת הנאשמים לעריכת תסקיר מבחן התייחסה המאשימה לאפשרות ביטול הרשעתו של הנאשם, וטענה כי אין מקום להורות על עריכת התסקיר בשל חומרת העבירה, ובשל נסיבותיה. לטענת המאשימה השיקולים שהציג הנאשם במסגרת טיעוניו לעונש יכולים להישקל לעניין חומרת העונש, אולם אין בהם כדי להביא לביטול הרשעה. אין מדובר במקרה חריג המצדיק ביטול ההרשעה, מדובר בנאשם משכיל שעבר על החוק במסגרת משלח ידו, מצבו השכלי הבריאותי והנפשי שפיר, ואין בהרשעה בעבירות המיוחסות לו כדי לפגוע בעתידו. בחינה של סוג העבירה בה הורשע הנאשם מחייבת אף היא ענישה לשם הרתעה. המאשימה הדגישה כי בניגוד לנטען על ידי הנאשמים, אין מדובר בעבירה חד פעמית של הנאשמים, וצרפה פירוט של רישום עבירות. מכל הטעמים הללו ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה לעריכת תסקיר מבחן, ולהותיר את ההרשעה על כנה.

6.         בבואי לגזור את דינם  של הנאשמים, הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

            מחד, העבירה של העסקת עובדים זרים הינה עבירה חמורה הפוגעת הן בעובדים הזרים המועסקים שלא בהתאם לדין והן בעובדים הישראלים אשר העובדים הזרים תופסים את מקומם בשוק העבודה.